חסר רכיב

פפי אטלס

פפי אטלס
כ"ב תמוז תרס"ז-ד' ניסן תשמ"ד
4.7.1907-6.4.1984

על פפי שלנו, כי איננה

(הספד שנאמר בטקס הלוויה של פפי ז"ל)
עינת, אפריל 1984.

שני קברים למשפחת אטלס בבית הקברות שלנו, הנה נוסף קבר שלישי.
היום אנחנו מלווים את פפי לדרכה האחרונה.
מסכת חיים השזורה בהרבה אומץ, מסירות ונאמנות באה אל קיצה.
ראשית דרכך בארץ ישראל, בקיבוץ גבעת השלושה. שם את בונה את ביתך עם בעלך יצחק ובנך חיימק'ה, והוא ילד פעוט בהגיעך ארצה. היית בת יחידה להורייך, זכית להרבה אהבה, טיפוח ופינוק, והתשתית המוצקה הזאת נתנה לך את הכוח לחיות את חייך כפי שחיית אותם: חברת קיבוץ, חלוצה, ציונית ממדרגה ראשונה, בכל עבודה שעבדת, עשית מלאכת קודש. ובעצם, כל חייך עבדת בבנין הארץ, כמחנכת, קידשת בעבודתך את הערכים החשובים שהאמנת בהם. ראית למול עינייך את דמות הנערה והנער הגדלים להיות חברי קיבוץ, אזרחי מדינת ישראל הנאבקת על חייה. ידעת למסור להם את ציפיותייך מהם וידעת לחוש את הצרכים שלהם, ואחר כך, בעבודתך, בקליטת עליה, בעצם אישיותך, היית להם מקור לאמונה ובטחון. עשית ימים כלילות בדאגתך לראות אותם נקלטים בארץ בדרך הקלה ביותר והנעימה ביותר. חיית בצניעות ובטעם. חדרך, שידע כל כך הרבה מכאוב, היה תמיד בית פתוח, לבבי ומארח. פרח בצינצנת, הרבה ספרים, עבודות יד שלך ושל הנכדים ושיחה נעימה וקולחת. חיית ביושר ובאמונה, חיית ללא מרירות, היית אשה יפה נבונה וגאה.
ב-1956 אבדת את היקר לך מכל. בנך, חיימקה' שכל כך הרבה שנים היית חרדה לו, בהגנה, בפלמ"ח ובצה"ל, נפל במבואות ניצנה. בחוברת שיצאה לזכרו את כותבת: "הוא נברא לחיות ולבנות". חייו היו קצרים ומלאים. את ממשיכה לחיות לאורו ואת זכרו עד יומך האחרון.
ב-1969 נפטר בעלך יצחק. מכה אכזרית וקשה. טפלת בו וחיית איתו הרבה שנים בכבוד הדדי ובמסירות המאפיינת אותך בכל. ואת ממשיכה בעשייה. את ממשיכה להיות חשובה ויקרה לרבקה'לה, לחגי, לנכדים, לכל הקרובים והידידים. את ממשיכה להיות חשובה לבית הזה. את ממשיכה לראות תמיד את הדברים הטובים. את ממשיכה לתת. בשנים האחרונות היית חולה. כולנו היינו עצובים מאוד. כולם אמרו תמיד: "לפפי זה לא מגיע". החברות הטובה איתך התגלתה, בכל עוצמתה, בימי מחלתך. חברייך ובני משפחתך המשיכו ללוות אותך עד יומך האחרון.
לרבקה'לה, חגי והנכדים וכל בני המשפחה, גדול הוא צערכם. ננצור את זכרה של פפי בליבנו באהבה.
יהי זכרך ברוך

נירה כהן

לדמותה של פפי ז"ל

הכרתי את פפי ז"ל כשרק הגעתי לגבעת השלושה. מיד הבחנתי בה כאשה נבונה ורצונה בקשרי ידידות. היא היתה כאחת מהמשפחה שלנו.
הייתי אז עולה חדשה. אחרי המלחמה עברו עלי, כמו על רבים משארית הפליטה, שנים של סבל, ופפי הבינה וידעה לעודד ולעזור במה שאפשר. אפשר היה לקבל ממנה עצה בכל תחום. בגלל כשרונותיה וחוכמת החיים שלה הגיעה למבצעים חשובים בשטח העבודה ומטעם המפלגה והקיבוץ, ותמיד בהצלחה מרובה. היתה חזקה באופי גם במצבים הגרועים, כשעברו עליה אסונות במשפחתה – ידעה להתגבר על מנת להמשיך בחיים למען המשפחה הקטנה שנשארה. תמיד דברה על הנכדים שכל כך אהבה. שיחתה קלחה תמיד דברי חוכמה, היתה אשה דגולה בחברה וכולם אהבו אותה.
אני זוכרת שלפני שנתיים, כשהיתה כבר חולה, הזמנתי אותה לבר מצווה של נכדי, למרות המחלה זכרה להביא מתנה מהודרת בדמות צנצנת קרמיקה שיצרה בעצמה וגם פרחים שמה בתוכה. גם בביקורים במוסד היה נעים להיות בחברתה כי עדיין ידעה להוסיף משפט מבדח. אזכור אותה תמיד מלאת מרץ ורצון לחיות.
נשאר רק לנחם את המשפחה, רבקה'לה והנכדים שהיתה גאה בהם כל כך.
יהי זכרה ברוך.

גניה שלנגר

מרחביה 9.4.1984
למזכירות משק עינת ולציבור החברים שלום
ח.י.

שוב, בצער רב, העתון "דבר" מיום 8.4.1984 הביא לי את הידיעה הקשה על פטירתה של החברה פפי אטלס ז"ל.
נסתלקה מהנוף של עינת דמות מחנכת ליחסי אנוש יפים ולמעשים טובים. זכורני כשעינת היתה עדיין "בחיתוליה", הגענו ל"שטח", מקום בו מצאנו ארבע משפחות מגבעת השלושה. משפחות אחווה, ברסלר, אטלס ומדורסקי יאריכו ימים. המקום היה בתהליך של בניה מהירה, אבל בלי סידורים הכרחיים לחיים נורמליים. בלי מים חמים, חשמל, מדרכות וכו'. היינו צמודים ותלויים באספקה מקיבוץ גבעת השלושה, שעדיין לא הגיעה בצורה מסודרת. החיים היו מאד קשים ובעיקר לילדים הרכים שהוצאו ממקום הורתם. אז ראינו את פפי בכל עוזה. היא דאגה לכל פרט ופרט כדי להקל על קשיי הקליטה שלנו במקום. היא הצטיינה בנימוסי חברות טובים, הרבה תושייה ותבונת חיים. ראינו אותה בפעולותיה בכל שטחי המשק במשך שנים: במזכירות, בוועדות שונות ובעיקר בוועדת וותיקים, ואחר כך, גם אחרי האסונות שפקדו אותה, בנפול בנה חיימ'קה ז"ל במבצע "קדש", ואחרי זה, הסתלקותו של בעלה יצחק ז"ל, לא הרפתה ידיה והמשיכה בפעולותיה הברוכות בשטחים שונים. מאוד קשה היה לראות, איך, לעת ערוב ימיה, היתה נאלצת לזנוח את הכל ולבלות את שארית חייה הרחק מביתה. פפי ז"ל היתה דוגמא קלאסית לאיש קיבוץ, לחיי חברה שיתופיים וכזאת נזכור אותה תמיד. לבתה רבקה'לה, לחתנה חגי ולכל בני משפחתה ניחומים כנים מעימקי הלב.
ימתקו לה רגבי אדמת עינת שכה הרבה היתה מסורה להם.
לכל בית עינת רגשי השתתפות באבל בכל הכנות ובצער עמוק.

ורדה ושלמה שמידקו.






חברות בחוף הים - אסתר שובל יונה רז פפי אטלס,
חייק'ה פינקלשטיין, זלטקה כהן, ליזה שהם

פפי אטלס עם חברים ותיקים בטיול אירופה 1977
ופגישה עם יאיר ענבי ואמנון ברקוביץ


חסר רכיב