חסר רכיב

נחום יופי

נחום יופי
י' שבט תרס"ז-כ"ב תמוז תשי"ז
26.1.1907-21.7.1957

תולדות חיים

נחום נולד ברוסיה בעיר גדולה אך בגיל צעיר עבר עם משפחתו לעיר באקו (אזרבייג'אן). אביו היה פועל בבית חרושת גדול. הכנסתו של האב לא הספיקה לכלכלת המשפחה ונחום עבד וסייע למשפחתו.

נחום הצטיין גם בעבודה וגם בלימודיו. למרות שלא הקדיש זמן רב לשעוריו, היה תלמיד מצטיין בזכות כשרונותיו. אהב לקרוא, במיוחד ספרים על התפתחות המדע והטכנולוגיה. בגיל צעיר נכנס לתנועה הציונית-סוציאליסטית וסחף איתו גם את אחיו. התנועה הציונית היתה בלתי לגלית ברוסיה והיהודים הציונים נרדפו על ידי הרשויות. נחום התמסר בהתלהבות לרעיון התקומה של עם ישראל בארץ ישראל.

ב-1926 נאסר על ידי השלטון הסובייטי, ישב בצינוק ועברו עליו עינויים רבים בגוף ובנפש אך רוחו לא נפלה. לאחר המאסר נשלח לגלות לסיביר הרחוקה והאכזרית. שם חלה ורק אחרי תקופת סבל ממושכת החלים. תלאות אלו נתנו בו את אותותיהם ולא במעט התישו את כוחותיו. בגמר תקופת הגרוש, ב- 1930, עלה לארץ והגיע לגבעת השלושה הישנה. שם משפחתו באידיש היה "שיינהייט" ומיד עם בואו ל"גבעה" החליף את שם משפחתו ל"יופי" . אכן, כשמו כן היה: בחור חמוד, צעיר, בעל מצח רחב ובלורית מתולתלת, מעיניו השחורות והלוהטות נשקפו תמימות ופקחות ומראהו שבה לב כל רואיו. נחום נישא לטזיה ונולדו להם שני בנים : אורי (1931) ואבנר (1938).

ב"גבעה" לא נרתע נחום מעבודה קשה, עבד בבנין במקומות מרוחקים מהישוב – בפתח תקוה וסביבותיה, הצטיין בעבודתו, היה מסור ואחראי. היה ספורטאי פעיל, נטל חלק בייסוד סניף "הפועל" בגבעה. הצטיין באתלטיקה קלה, קפץ בזריזות לרוחק ולגובה, ידה דיסקוס והדף כדור ברזל.

נחום תמך בסולידריות עם כלל העובדים העבריים בארץ. השתתף במשמרות בפרדסים במאבק למען זכותו של הפועל העברי לעבודה אצל הפרדסנים של פתח תקוה. עבד בחקלאות וגם בבית החרושת למרצפות. בכל מקום עבודה היה מסור ויעיל. נחום השתתף בקורס הנוטרים והיה פעיל בתפקידים שהוטלו עליו.

מקום עבודתו האחרון היה ב"תנובה" בה עבד במשך שנים רבות. מילא שם תפקיד אחראי. נוסף לכך היה חבר ועד הפועלים במחוז תל אביב במשך שנים רבות. בשעות אחרי העבודה היה עסוק בפעילות בטחונית.

לאחר המעבר לעינת התמלא שוב התלהבות מהקמת המשק החדש. התעניין בכל מה שקורה, ביקר בכל הזדמנות בשטחים חקלאיים, במאפיה ובגינות המתפתחות. בגיל צעיר חלה נחום. מחלתו היתה איטית וממושכת. שב ויצא מבתי חולים. בכל חופשה כזו היה מבקש לעבוד, להתגבר על הסבל ולנסות שלא להדאיג את בני משפחתו. בגיל 50, נפטר בטרם עת. נקבר בעינת.

יהי זכרו ברוך.



תמונת משפחה מברה"מ - 1935
מימין טזיה, נחום ואורי יופי , וההורים
ו-2 אחים של נחום וגיסתו - באקו אזרביגאן

משפחתו של נחום יופי בעיר באקו,
נחום בשורה עליונה משמאל, וכן ההורים ושני אחיו



חברים וחברות בגרוש בסיביר - 1928
נחום בשורה העליונה משמאל

הגרוש בסיביר - נובה סיביר
נחום משמאל עם חברים - 1926

על הקבר הפתוח

נחום יקר !
קשה לעמוד על האדמה התחוחה הזאת ולהספידך. סבלך הלא אנושי בשנתיים האחרונות דחק לזוית רחוקה ונסתרת את השנים, בהן היית מלא מרץ, חיים ופעולה, ולפעמים נדמה לי, כי השנים ההן כלא היו.

לולא הכרתיך הרבה שנים, לו הזדמנתי במחיצתך רק בימי הסבל הנורא הזה, היה די בזה להכיר את נפשך, הנכספת כל כך לחיים ולטוב. גילית כל כך הרבה כח אנושי במלחמה הנוראה שלך על החיים והמות. לא פעם עמדנו משתאים ונדהמים: מאין לך כל זה, איך יכולת כל כך הרבה לסבול, בלי להתאונן?

ומה קשה היה לראותך בשבועות האחרונים, בהם אבדה לך התקוה, וידעת כבר בודאות שהוכרעת. שיחתנו הגלויה האחרונה, בהיותך בפעם האחרונה בבית, לא אשכח לעולם. הרגשתי וידעתי: פגה אמונתך ונשבר כח סבלנותך, ולא הוכחתי אותך על דבריך. ידעתי כי דברי אמת הם ולא רציתי לחלל את קדושתם.
קבלת את פסק דינך באותו גודל לב, בו נעזרת במלחמה הנואשת עם מחלתך.

נחום יקירי ! לולא היית עוד במיטב שנותיך, לולא עמדת על סף אושרו של אב, העומד לשבוע נחת מבניו, לולא רצית עוד כה לחיות, הייתי אומרת: טוב שנגאלת מיסוריך הרבים ובאת למנוחה. אבל.... למה האכזריות הזאת של הגורל, למה לא יכולת לחיות? .....
ומי יוכל לו לגורל האכזרי ?

דינה אלון אוגוסט 1957

לדמותו / טזיה יופי


אכן, נלקח מאתנו נחום, אחרי סבל רב, התגברות על מצבים קשים ובהפוגות, בהן הבקיעה קרן אור בחשיכה והתעוררו תקוות גנוזות. לא עמדו לו יותר כוח התגברותו ושליטתו העצמית הבלתי רגילים.
למרות העובדה, שאני מבקרת, מדי יום ביומו על קברו, אינני יכולה עוד להשלים עם זה, אבל משננים לי בתדירות, שזוהי מציאות. אנסה לשרטט אי אלה קוים לדמותו. הרי חברים רבים הכירו אותו זמן כה מועט.

נחום, כידוע לחברים, נולד ברוסיה, בעיר גדולה, אביו היה פועל בבית חרושת גדול. בשנים ההן היה לפועל קשה לקיים משפחה בכבוד. בבית היו עוד שני אחים. הוא לקח על עצמו להיות לעזר למשפחתו. נחום למד ובגיל די רך גם עבד. אחרי העבודה היה עוזר לאמו במשק הבית וכל זאת בהצלחה רבה. אפילו עבודת הבשול היתה נהירה לו.

הוא הצטיין מאז ומתמיד בתפיסה מצויינת בעבודה וכן בלמודים. לשינון שעוריו כמעט שלא התמסר, אבל הודות לכשרונותיו, נמנה תמיד בין התלמידים הראשונים בכתה. את הזמן הפנוי היה מעדיף להקדיש לקריאה. היה קורא עד האשמורת השניה. בספרות היה מתענין בנושאים שונים. שאב הרבה מכוח דמיונו העשיר, אך אהב במיוחד ספרים על התפתחות המדע והטכניקה בזמננו. בשטח זה היו לו ידיעות רבות.

זוכרת אני יפה את הזמן, בו הופיע בחברתנו – חברת יוצאי רוסיה בגבעת השלושה, שהיתה מלוכדת מאוד – בחור ושמו שיינהייט. מיד החליף שמו לשם עברי – יופי. ואכן כשמו כן היה: בחור חמוד, צעיר, בעל מצח רחב ובלורית מתולתלת, מעיניו השחורות והלוהטות נשקפו תמימות ופקחות ומראהו שבה לב כל רואיו. למחרת בואו ארצה החל לעבוד בעבודות הקשות. זוכרת אני את תקופת הבנין במקומות מרוחקים בפתח תקוה וסביבתה. בכוח תפיסתו המהירה והתמסרותו הצטיין כאחד הפועלים האחראים במקצוע השתתף במשמרות בפרדסים בהאבקות למען זכותו של הפועל העברי לעבודה. עבד בחקלאות במקומות שונים, בבית החרושת למרצפות. בכל מקום עבודה היה מסור מאוד והשיג תוצרת מקסימלית.

היה מפקד "הנקודה" (שטח עינת לפני בניית הישוב) ושוב עושה ימים כלילות אחרי יום העבודה בתפקיד זה. בתקופות של מתיחות בארץ לא נח ולא שקט. תמיד היה על המשמר. השתתף בועדות שונות וגם בפעולה, בהן השקיע ממיטב כוחותיו.
נחום כראש משפחה, חבר בחיים ואב לילדים. לא היה גבול להתמסרותו למשפחתו. אהב את בניו והיטיב להכיר את נפשם בילדותם וגם בהתבגרותם.

הוא לא היה בין הנואמים המושבעים, לא אהב להתבלט, באסיפות הכלליות כמעט שלא דבר. בחוג מצומצם, או בשיחות רעים היה כוחו רב בהרבה שאלות: פוליטיות, משקיות, גם מדעיות. היה לו כוח שכנוע והסברה רב בכל מיני מסיבות בחיים, כשנאלץ, מתוך תפקיד זה או אחר, להסביר בפומבי ולהוכיח, והיה עושה זאת בלי כל הכנות מרובות.

את משקו אהב מאוד, אם כי ידע כמונו את הטעון תקון. אהב את עינת מראשיתה, ועקב אחרי התפתחותה. בתקופות הקשות של מחלתו, כשהיה מגיע הביתה לחופשת שבת, אפשר היה לראותו בסיורו במשק. לא פעם גערתי בו על זה, כי ידעתי מה קשה לו הדבר, אך תמיד היתה באה תשובתו: "אין דבר, אחר כך אנוח. אני מוכרח לראות את הגינות, המאפיה, ביה"ח לנעלים, כי מזמן לא הייתי בהם".

בפעם אחרת הוא אומר: "עלי להגיע לכרם ויהי מה" , ובאמת כך עשה. מה אהב את הגינות הציבוריות, ובעיקר זו שליד חדרו. כל עץ נוסף, כל שיח חדש, כל פרח פורח, היו מפיחים בו מחדש רוח חיים. את נחום במחלתו ראו חברים רבים, ראו את שליטתו על עצמו, את התגברותו, את חיוכו המלבב, בכל המצבים. אמנם בשבועיים האחרונים היה כבר קשה לראותו, אך גם אז היו ימים, שעדיין קיוה כמונו (לפי הבטחת רופאיו) להגיע הביתה ולהביא את בנו לחופה וקידושין. ולזאת לא זכה.

זוהי דמותו של נחום והיא תשאר עמוק עמוק, לנצח, בלבות בני משפחתו וחבריו.

(מתוך חוברת הזיכרון במלאת שנה לפטירתו)




נחום בחוג המשפחה עם רעייתו טזיה
והבנים אורי ואבנר

נחום יופי עם בנו הבכור אורי - 1932



נחום יופי בטיול בכרמל - 1950 פוטו קרני

קורס נוטרים 1943 נחום יופי בשורה רביעית שלישי מימין,
שלמה מרקוביץ באותה שורה ראשון מימין, איזיה הדרי
בשורה שלישית ראשון מימין


במחיצתו ב"הפועל"/ מאת רבקה ב. (ראובני)

היה זה לפני שתי עשרות שנים. נחום יופי, שהיה אז בין פעילי ההגנה בגבעת-השלושה, הבין את ערך תרבות הגוף לנוער, והתמסר בכל מאודו ליצירת סניף "הפועל". היה בין מייסדיו ומפעיליו, ובעצמו, צעיר ורענן, הצטיין מאד באתלטיקה קלה. יפה היה לראותו קופץ בזריזות לרוחק ולגובה, זורק דיסקוס, הודף כדור ברזל, תמיד בתנועה קלה, בלי התאמצות יתר.

יופי לא הסתפק בהישגים אישיים, אלא הפעיל רבים להשתתפות בתרבות הגוף. הוא השתתף בכנוסים רבים, וכשהייתי יחד עמו בימי עיון לפעילי "הפועל" נוכחתי מה רבה מסירותו לעניין שקבל על עצמו. לא רק ב"הפועל" היה אקטיבי, שיתף עצמו גם בשטחים אחרים של חיינו. כל דבר שעשה מילא בשלמות, בלי פניות. בשנים האחרונות כשהיה בא הביתה, בהתאוששו במקצת ממחלתו, היה עובר בשבילי המשק ופניו קורנות מרוב אושר, בראותו את התפתחות המשק. היה מתעניין בכל פרט שראה. כל בית שנוסף בעינת, כל עץ שנשתל, היה בשבילו מאורע חגיגי.
באחד מבקורי בבית החולים שוחחנו על "הימים ההם" ויופי נאנח: "כן, היו זמנים..."

(מתוך החוברת לזכרו במלאת השנה לפטירתו – 1958)




נחום יופי ליד העצים עומד באזור חדר האוכל
גבעת השלושה 1953


חסר רכיב