חסר רכיב

יחיאל דובדבני

יחיאל דובדבני
תאריך לידה: י"ב שבט תרנ"ו – 27.01.1896
תאריך פטירה: ט"ז אייר תשמ"ח – 03.05.1988

תולדות חיים

יחיאל נולד בשנת 1896 בעיירה רזלייה במחוז ווהלין באוקראיינה (שהייתה בתחומי האימפריה הצארית הרוסית). עד גיל הבר-מצוה למד ב"חדר". בגיל 14 יצא לעיר קייב ועבד בחברה לחמרי בניין. באותו זמן למד לימודים כלליים בבית ספר תיכון וקיבל תעודת בגרות ולאחר מכן למד בבית הספר הגבוה לכלכלה בקייב. בשנת 1916 גוים לצבא הצאר. לאחר המהפכה הסובייטית ב-1917 שרת בצבא האדום. באותה שנה הצטרף בקייב לקבוצת נוער ציוני – "על המשמר". בשנת 1920 עבר לפולין וניהל תחנת קמח גדולה. השתתף בפעילות התנועה הציונית סוציאליסטית (צ.ס.) "דרור". ב-1923 עלה לארץ והגיע לפתח תקוה – שם הצטרף לקבוצת הפועלים "מעבר" ששכנה באוהלים ליד "בית הפועלים" בפתח תקוה. מטרת הקבוצה היתה כיבוש העבודה העברית בפרדסי פתח תקוה ובכך לאפשר פרנסה לעולים הרבים שחיפשו עבודה. ב 1925 עברו קבוצות הפועלים "מעבר" ו"עין חרוד" לגבעה ממערב למושבה פתח תקוה והקימו בה את קיבוץ גבעת השלושה. דובדבני היה בין החברים הבולטים שהתיישבו ב"גבעה". הוא מילא תפקידים רבים: סדרן עבודה, מזכיר וגזבר, עבודה בפרדסים, פעיל בהקמת המשק העצמאי של הקיבוץ הצעיר, וברכישת אדמות "נזלה" על יד מקורות הירקון ראש העין – כשטחים חקלאיים של "הגבעה". ב-1929 יצא דובדבני כשליח ההסתדרות לארגון "החלוץ" בפולין ועסק בענייני הכשרה והעלייה עד סוף שנת 1930. בשנים 1932 עד 1936 עבד במרכז החקלאי של ההסתדרות במחלקה להתישבות ובטיפול בענייני קליטה והתיישבות של העלייה החלוצית מגרמניה. כמו כן היה חבר מרכז העבודה (של מפלגות הפועלים). ב- 1934 היה חבר במועצת המושבה פתח תקוה ושימש כנציג מועצת הפועלים במושבה. ב-1942 התגייס דובדבני לפלוגת "סולל בונה" בצבא הבריטי, בחיל המהנדסים. שירת בלוב, במצריים ואח"כ בעיקר באיטליה. שם השתתף בארגון פעולות הצלה, ועליית שארית הפליטה תוך הקמת מרכז קליטה שתפקידו סיוע וארגון הבריחה של יהודים מארצות השלטון הנאצי, ועזרה כלכלית לפליטים שהגיעו לאיטליה. בשנת 1945, לקראת סיום מלחמת העולם השנייה, עסק בהקמה והפעלת הקהילות היהודיות באירופה, הקמת רשת בתי ספר וגני ילדים עבריים עבור הפליטים, הקמת חוות הכשרה לנוער ולחלוצים וסיוע בעלייה לארץ. היה יושב ראש "המרכז לגולה" במסגרתו פעלו נציגים של כל היחידות העבריות שהשתתפו בארצות השונות באירופה במלחמת העולם השנייה. ב – 1946 חזר דובדבני אחרי המלחמה לארץ – לגבעת השלושה. ב – 1949 נבחר כמזכיר מפלגת פועלי ארץ ישראל (מפא"י) וכן כחבר הכנסת הראשונה, בה היה גם חבר בוועדת חוץ ובטחון. בעת הפילוג בתנועה הקיבוצית בשנת 1952 היה דובדבני בין מקימי קיבוץ עינת אליו עבר וחי בו עד סוף ימיו. בין השנים 1954 – 1964 שימש כמנכ"ל חברת המים "מקורות" שבאותה תקופה הקימה את קו המים "ירקון – נגב" (שאוחד בשנת 1964 עם "המוביל הארצי"), שהוביל את המים ממעיינות הירקון – לנגב, ובהמשך גם ממעיינות הצפון, הירדן והכנרת – לנגב ועוד אזורים שסבלו ממחסור במים. משנת 1965 בהיותו כבר בן 70 שנה, חזר לפעילות בקיבוץ עינת ונבחר להיות חבר מזכירות הקיבוץ. בשנים אלו כבר החלו החברים הוותיקים בעינת להעביר את סמכויות הניהול לבני הדור השני. רוב חברי המזכירות היו חברים צעירים, דובדבני היה המבוגר האחראי בצוות הניהול והדריך בעצה ובמעשה את הצעירים בניהול הקיבוץ תוך שמירה על עקרונות כלכליים, חברתיים וסוציאליים. בשנת 1975 בהיות דובדבני בן 80 שנה, ערכו לו חברי הקיבוץ וידידים מכל תקופות פעילותו בארץ ובחו"ל , מסיבה חגיגית בסגנון "אלה הם חייך" . במסיבה העלו החברים זכרונות מכל תחנות חייו של דובדבני. בשנת 1988 בהיותו בן 92 , נפטר דובדבני והובא לקבורה בבית העלמין בעינת. דובדבני היה ערירי וחשוך ילדים ולא היה בן שיאמר "קדיש" על קברו. אך כפי שציין בלוויה החבר מוליק בר : "לא השארת אחריך בן לאמור "קדיש", אבל אנו, כל ילדי עינת לדורותיהם היינו בניך, ראית בקהילה של עינת את משפחתך במלוא מובן המילה". לזכרו של דובדבני נקרא על שמו מתקן חברת "מקורות" ליד מעיינות הירקון-ראש העין. בעינת נקרא על שמו "בית דובדבני" בית החלמה וסיעוד לקשישים וחברים הזקוקים לסיעוד. כמו כן הונצח זכרו באתר "הכנסת" באינטרנט, ובאנציקלופדיה האינטרנטית "ויקיפדיה".

יהי זכרו ברוך


לזכרו
"עלי עינת" – עלון קיבוץ עינת, מאי 1988 – כתבה: תרצה שוהם ז"ל

קו ירוק נגב,
אגם בית נטופה,
התעלה הפתוחה בגליל.
המים שוטפים זורמים,
מתמלאים המאגרים,
ובדרום סובבות ממטרות בחשאי.
מפעפעים מים מנקבי הטפטפות,
המים שדובדבני הוליך –
לא נבלעו בים המלוח.
רגבים שתו אותם.
* *

חייו של "דובדב", כמו שקראנו לו בחיבה, היו פוריים ולמען הפוריות. לדובדבני יש הרבה שדות ירוקים, מטעים, כרי מרעה ופרחים. חבל אשכול, על שם לוי אשכול ידידו, מושקה במים המתוקים. בכוח כשרונו ובזכות ויתוריו על הפרטי, אישי ומשפחתי, זכה והגיעו מי הכנרת לאזורים השחונים.
פעם ישבתי עם דובדבני בקפה, ליד התחנה המרכזית, משרדי מקורות דאז, והוא אמר לי: "תראי, לקיבוצניק נתנו בן גוריון וספיר את השליטה על סכומים ענקיים. בקיבוצניק בוטחים שלא ימעל, הפיתוי חזק. בקלות יכולים להעלים סכומים מבלי שתופעל ביקורת". עניתי לו: "דובדב, בך היו בוטחים גם לו היית עירוני". ודובדבני חייך והיטה קצת את ראשו הצידה, כמו אומר: "מילא".
את דובדבני קיבלתי כנדוניה. בני בית אצל ליזה ולסיה (משפחת שוהם) היו דובדבני והירשקה (צבי הגבעתי – מראשוני גבעת השלושה). "בזכות אבות" זאת גם יצאתי איתו לסיור מכובדים לאורך קו המוביל הארצי, למינהרת המשאבות בהר. בכל מאגר וצומת עצר הסיור והושמע הסבר, המוביל הארצי היה בן זקוניו של דובדבני. על מפעלים קודמים שלו שמעתי מפי לסיה (אליעזר שוהם), כשהוא מדגיש תמיד את צניעותו של יחיאל.
צר היה לראות את האיש היקר הזה מתבגר ומזקין ללא אישה שתכניס אור לפינתו הקטנה. שאלתי אותו פעם על קשר לאישה. אמר שאינו רוצה לכבול אישה לאדם שמפעליו חשובים לו יותר מכל, "הרי תישאר תמיד לבד בבית, וכשאזקין לא אהיה במיטבי", ענה. ארץ ישראל היתה אשתך – יחיאל דובדבני. "הגבעה" ואחר כך עינת היו חדר המשפחה שלך.
נוח על משכבך בשלום – שבע ימים ומעשים. אנחנו נפרדים מהנשיא של המשק שלנו.

תרצה שוהם


לדובדבני – שלום אחרון
דברים על קברו של דובדבני בעינת – 1.5.1988 מאת מוליק בר ז"ל
לעמוד כאן ולדבר עליך ולזכרך – זה קצת מוזר, אולם כך דרכו של עולם. אנו נפרדים היום מאחד מעמודי התווך של קהילת קיבוץ עינת. פעם, לפני 13 שנה, השתתפתי בהכנת התכנית "חיים שכאלה" לך. אז למדתי מה מופלאה, מורכבת ומפותלת הייתה מסכת חיי היצירה שלך. למדתי אז כמה הרבה הערכה רחשו לך הרבים בכל קצווי ארץ, שאיתם באת במגע. אתה היית שייך לדור מנהיגי האומה שהובילו את העם הזה בציונות צרופה להקמת המדינה החוגגת את שנת ה- 40 לקיומה. וכן לעושים במלאכה לביסוס התקומה. לא סגדת למנהיג זה או אחר, אבל ראית את המעשה היהודי בארץ ישראל כבסיס כל הדברים. שירתת בשורה ארוכה ארוכה של תפקידים. תפקידים בכירים יותר ובכירים פחות. בהקמת גבעת השלושה ובהתבססות וקשר אמיץ עם שכבות הפועלים בפתח תקוה והסביבה. היית בפעולות מופלאות של ההסתדרות ועוד לא סופר דיו חלקך בבריגדה. (החטיבה היהודית בצבא הבריטי במלחמת העולם ה-2). כחייל פשוט – היית מהקשישים ביותר שגויסו, אולם בהגיע הרגע ריכזת באיטליה את כל המערכת היהודית – ישראלית להצלת האודים העשנים מהמחנות. בין שאר תפקידיך הרבים: בפילוג ובהקמת "איחוד הקיבוצים", מזכיר מפא"י (מפלגת פועלי ארץ ישראל), חבר הכנסת הראשונה, מנהל "מקורות" (חברת המים הממשלתית) ועוד ועוד. אולם אלו הם עבודות חוץ. כאן, בתוכנו פנימה, בבית הקיבוצי שלנו, היית חבר של אמת. באמונה מוצקה. לא הלבנת את השחור ולא השחרת את היפה. ראית נכוחה ונכונה את הדברים. שנים רבות היית מורה דרך לטוב או לרע. אנו דור ההמשך למייסדים לא יכולנו לבטל דבריך ולהתעלם מהם, יכולנו להתווכח ולנסות אחרת. אולם תמיד לקחת אותך בחשבון הנכון. חיית חיי צניעות, לעיתים מופרזת. לא התקדמת עם הזמן, וזה הפריע לנו. לא השארת אחריך בן לאמור "קדיש", אבל אנו כל ילדי עינת לדורותיהם היינו בניך, ראית בקהילה של עינת את משפחתך במלוא מובן המילה. היית לנו הרבה פעמים סמל ודוגמא. אין ספק שבשנים האחרונות כשפינית את הבמה ורק השקפת מהצד ללא טרוניות וללא טענות, התחלנו להרגיש בחסרונך. לא רבים מאלו שידעו אותך, דובדבני, נמצאים איתנו כאן. מרבית בני דורך וחבריך מחכים לך למעלה, אתה הצטרפת אליהם אתמול שבע מעש, שראית הרבה ברכה בעמלך, ועמלך לא לשווא הוא. אנו בני עינת, חבריה, משפחה גדולה, מלווים אותך היום בהרבה אהבה ותודה על מה שהיית לנו. רגבי עינת יהיו ערש למנוחת העולם שלך.

מוליק בר




חסר רכיב