חסר רכיב

קלריסה בושביץ זלצברג

קלריסה בושביץ זלצברג
תאריך לידה: ג' תשרי תרע"ב - 25.09.1911
תאריך פטירה: 08.11.2002

תולדות חיים


קלריסה נולדה בברלין להוריה מרתה וסאלי בושביץ.

אמה הייתה ציירת ואביה היה רופא ואיש עסקים יהודי ממשפחת סוחרים אמידה. האב נפטר בהיות קלריסה בת ארבע. אחיה הצעיר נולד חודשים אחדים לאחר מות האב. האם גידלה את הילדים בסיוען של אומנות ומחנכות. היו אלו שנים קשות שלאחר מלחמת העולם הראשונה, אך האם המשיכה לנהל את עסקי המשפחה הענפים.

חינוכה של קלריסה התאפיין בנוקשות רבה, תופעה שהייתה מקובלת בקרב אנשי המעמד העליון ביהדות גרמניה.

חינוך זה נטע בה משמעת עצמית וחישל אותה לעמוד מול מצוקות החיים.


קלריסה למדה רפואה ועבודה סוציאלית באוניברסיטה בברלין ועבדה בשכונות מצוקה ועוני. מאוחר יותר למדה ספרות, היסטוריה ופילולוגיה גרמנית, והשתתפה באופן פעיל בחוג האנתרופוסופי בברלין. את לימודי הרפואה לא סיימה עקב עליית הנאצים לשלטון.  קלריסה קראה בעיון את ספרו של היטלר "מיין קמפף" וסברה כי המחבר התכוון לממש את תורת הגזע שלו. מיד לאחר ניצחון הנאצים בבחירות ב- 1933 החליטה קלריסה לעלות לארץ ישראל. בתקופת לימודיה התוודעה לרעיון הציוני על ידי מורתה, יוליה שלוסר, אישה גרמניה מלומדת ובעלת שאר רוח, שהאמינה ב"שיבת ציון" של היהודים.


ב- 1933 עלתה קלריסה ארצה עם הגל הראשון של העלייה הגרמנית והגיעה לקיבוץ נען עם קבוצת צעירים. הקליטה בארץ היתה קשה, עולי גרמניה נתקלו בניכור ועוינות ותנאי החיים היו קשים. חלק מאנשי הקבוצה לא עמדו בלחצים והתאבדו.

קלריסה חלתה בטיפוס ובעצת הרופא עזבה את נען ועברה לתל אביב. לאחר זמן נישאה למשה כהן, בנו של הציר הכלכלי הרוסי בגרמניה, אותו הכירה בברלין. ב-1938 נולדה בתם, אסתר. נישואיה עם משה לא עלו יפה ולאחר גירושיה ממנו, עבדה בכפר הנוער "בן-שמן" כמדריכת נוער שעלה מגרמניה.


אחיה, אולריך, נמלט מגרמניה ב – 1938 ללונדון באנגליה.  בתחילת מלחמת העולם השנייה הוגלה מלונדון לאוסטרליה. הוא היה סופר ונמנה עם הראשונים שכתבו על ברלין וגורל היהודים תחת השלטון הנאצי. הוא שוחרר ב – 1942 ממחנה המעצר ובדרכו חזרה לאנגליה, לא הרחק מחופי האי, טובעה האנייה על ידי צוללת גרמנית. הידיעה על מות אחיה השפיעה עליה מאוד והצער על מותו ליווה אותה במשך כל שנותיה. על כל קורות אחיה בשבי לא ידעה קלריסה דבר. רק בשנת 1991, בעת טיסה לברלין, פגשה בחבר קיבוץ עין-גב, חנניה פינר, שגלה גם הוא מאנגליה, התיידד עם אחיה במחנה באוסטרליה וסיפר לה פרטים על תקופה זו בחיי אחיה.


ב- 1941 התחילה תקופת חיים חדשה בקיבוץ גבעת השלושה אליה הגיעה כגננת. שם הכירה את יצחק זלצברג שסייע לה בלימודי העברית, ונישאה לו. ב- 1943 נולדה בתם רעואלה. במרוצת השנים למדה קלריסה בסמינר הקיבוצים הוראה, ועבדה כמורה ומחנכת בבית הספר היסודי בגבעה. במלחמת השחרור, ב- 1948, בלילה בו הופצץ חדר האוכל של גבעת השלושה, היא ילדה את בנה דורון.

בפילוג ב – 1953 עברה קלריסה לביתה החדש בקיבוץ עינת והמשיכה לעבוד בהוראה.

ב – 1954 יצאה ללימודי ביולוגיה באוניברסיטת תל אביב וסיימה את לימודי המאסטר בהנחיית פרופסור היינריך מנדלסון. לאחר שסיימה את לימודיה באוניברסיטה, התחילה ללמד ביולוגיה בתיכון בעינת. הקימה חדר-טבע ומעבדה שהיו לשם דבר. כשעברו התלמידים ללמוד בביה"ס התיכון "עין השרון" בבית ברל, המשיכה קלריסה להורות שם.

 

בתה הבכורה אסתר חלתה במחלה ממארת בעת ששהתה בשליחות בגרמניה. קלריסה הצטרפה אל המשפחה על מנת לטפל באסתר ולעזור בגידול הנכדים אורי ומירי. ב- 1974 נפטרה אסתר. אובדן בתה שינה את מהלך חייה. קלריסה העדיפה להמשיך את חייה בקרב המשפחה שנזקקה לה ולעזרתה. היא הצטרפה אל המשפחה בחו"ל, בעת שחתנה ראובן שהה בשליחות תקופות ארוכות. נסיעות אלו העשירו את קלריסה שהיתה סקרנית מאד ונחשפה לענפי תרבות שונים.


במשך כל השנים המשיכה לשמור על זיקתה לעינת וכל הנעשה בה. התעניינה בחיי האנשים אותם הכירה. היא קראה בעיון את "עלי עינת" עד ימיה האחרונים. במהלך השנה האחרונה לחייה התמודדה עם ניתוחים קשים ועמדה בהם בנחישות, במשמעת עצמית ובגבורה, תוך שמירה על צלילות הדעת והתעניינות בכל הקורה סביבה, עד שהכריעה אותה המחלה.

קלריסה היתה בעלת אופקים רחבים, עין בוחנת ומעמיקה, בעלת כושר ניתוח וזיכרון מופלאים. מאחורי החזות הנוקשה הסתתרה אהבת אדם, חום אנושי וסובלנות רבה.

 

יהי זכרה ברוך. 

המשפחה

חסר רכיב