חסר רכיב

צילה אמון

צילה אמון
תאריך לידה: כ"ח תשרי תר"ע - 13.10.1909
תאריך פטירה: 16.12.2007

תולדות חיים

צילה נולדה ברֶפְּלוֹבְקָה, פולין, להוריה ברכה ומרדכי חָמֵר.

בהיותה בת  7 עברה המשפחה  לעיר רוֹקִיטְנָה (כיום באוקראינה). לצילה היו 5 אחיות. למדה בבית ספר יסודי פולני כללי ועברית אצל מורה פרטי. בגיל 16 החלה להכשיר עצמה לעיסוק בהוראה כשהחלה ללמוד בעיר גרודנה. למדה בגרודנה 4 שנים כשהיא מגיעה לבית הוריה פעם בשנה. לאחר תום לימודיה גמרה בליבה להכשיר עצמה לעליה לארץ-ישראל. היא הצטרפה להכשרת "קלוסובה". בהכשרה הכירה את אריה (לייבוש) אמון שעתיד להיות בעלה. אך אריה נאלץ להתגייס לצבא הפולני וצילה החליטה לעלות ראשונה לארץ. בשנת 1932, בהיותה בת 23 עלתה לארץ ונקלטה בקיבוץ יגור.

הוריה של צילה ושתיים מאחיותיה שנשארו בפולין נספו בשואה. שתיים מאחיותיה – רחל וריבה הגיעו לארץ. ריבה האחות המבוגרת הגיעה עוד לפני מלחמת העולם ורחל הצעירה שרדה את השואה והגיעה לארץ אחרי המלחמה.

 כשהגיעה צילה ליגור, חברי הקיבוץ הותיקים שהכירו אותה עוד מחו"ל, זכרו את כשרונה בעבודות רקמה ובמלאכת כפיים והציעו לה ללמוד בקורס אריגה בחיפה. צילה החלה ללמוד בחיפה בשילוב עם עבודה במפעל האריגה "גיזה". למדה בכל יום 4 שעות ועוד כמה שעות עבדה בכביסה. למרות העבודה הפיזית הקשה התמידה צילה בעבודתה במפעל וגם עסקה בשמירה ביגור. צילה התגאתה בעבודתה במפעל הקואופרטיבי שסיפק עבודה לחברות, שילם שכר הוגן ונמנע מהעלאת מחירים לא נחוצה. לאחר שנתיים ביגור נישאה צילה לאריה אמון שעלה לארץ לאחר שסיים את שרותו הצבאי בפולין והגיע ליגור ב-1934. לזוג נולדו 3 ילדים: עזה הבת הבכורה והבנים יונתן ומיכה.


צילה הרבתה במשך השנים לקרוא ספרים והייתה לה יכולת ביטוי מצוינת בכתב. בשנת 1941 הכינה כתבה לספר "חברות בקיבוץ" ובו סיפרה על חייה בצעירותה ועבודתה בחיפה.

לאחר הפילוג בקיבוץ המאוחד בשנת 1952 החליטו בני המשפחה לעבור לעינת. הבת הבכורה עזה סירבה לעזוב את יגור ונשארה למרות שהייתה עדיין בגיל בית הספר. עזיבת יגור והפרידה מהבת עזה היו קשים לצילה ואריה אך הם כיבדו את רצונה.

המשפחה עם הבנים יונתן ומיכה עברו לעינת. צילה שמרה על קשר חם ורצוף עם כל בני המשפחה. על אף המרחק ממשפחתו של יונתן, דאגה להזמין את בני המשפחה בכל הזדמנות לביקורים ששימחו אותה מאד.

צילה התמידה בעבודתה שנים רבות, גם לאחר שהגיעה לגיל פנסיה.

היא עבדה במפעל הנעליים וסיפרה לילדיה ונכדיה כי היא ממשיכה לעבוד כי במפעל לא יוכלו להסתדר בלי תרומתה בעבודה. צילה ניחנה בבריאות טובה ובצלילות מחשבה גם בגיל זיקנה. היא נפטרה בשיבה טובה.

 

יהי זכרה ברוך.

המשפחה

 

חסר רכיב