חסר רכיב

יצחק קוסובר

יצחק קוסובר
תאריך לידה: כ"ד סיון תרע"ט - 10.06.1919
תאריך פטירה: 16.05.1989

   
תולדות חיים

 

רשמה מפי סימה קוסובר - תרצה שוהם

יצחק נולד בעיירה רובז'ביץ ברוסיה הלבנה להוריו נתן ומאשה קוסובר.

הוא נולד בבית שלא היה בית עשירים. אמו נפטרה לאחר לידתו. יצחק נשאר עם אביו, אחיו ושלושת אחיותיו. יצחק שלמד את מקצוע החייטות למד גם בישיבה בוולוז'ין ובישיבת צמיר. בתקופת לימודיו בישיבות "אכל ימים", כלומר: מידי יום ישב אל שולחנה של משפחה אחרת, כמו רבים מתלמידי הישיבות בימים ההם.

כשפרצה מלחמת העולם השניה יצחק עבד בתוך הגטו. פעם, כשברח מהגטו, תפסוהו הנאצים והוא הוכנס למחנה. הוא עבר במחנות שונים עד שהגיע למחנה ההשמדה שטוטהוף בגרמניה (גם אני הייתי באותו מחנה אך עדיין לא הכרנו זה את זו).

יצחק עבד בעבודת כפיה בכריתת עצים ביערות. יום אחד אמר להם אחד הגרמנים ששמרו עליהם: "מתכוננים לקחת אתכם להשמדה, מי שמרגיש חזק מספיק שיברח ליערות". (היו גם גרמנים טובי לב בין חיות האדם).

יצחק ברח אל הפרטיזנים ביערות. שלושה ימים שכב בבוץ על מנת להסתתר מהרודפים.

מנהיג הפרטיזנים שאירגן בריחות רבות של יהודים מהמחנות היה אחיה של פירה אנקורי עשהאל ז"ל. הרוסים הגיעו ועמם השחרור. יצחק גויס לצבא האדום, והיה בגדוד שנכנס ראשון לברלין המזרחית. עד היום שמורים עמנו אותות הצטיינות שקיבל.

כששוחרר מהצבא חזר לעירו ובכל מאודו ביקש להגיע לארץ ישראל. לשם כך נסע ללודז' שם אירגנו שליחים מהארץ (ביניהם מוטל טרשנסקי מהגבעה ויצחק טבנקין) חוגים לעברית, הרצאות על הארץ וכד'. בלודז' גם פגשתי בו ואז החלה חברות נאמנה בין שנינו. היינו יחד בקיבוץ הכשרה של הנוער העובד. עם חלוף הימים רציתי אני להפליג לאמריקה, שם יש לי דודים, אך יצחק התעקש בכל כוחו על עליה לארץ. בנפשו ובחינוכו היה ציוני. בקיבוץ ההכשרה נערכו נישואינו. השליחים הצליחו לשכנע אותנו לעלות לארץ ואנחנו נטלנו על עצמנו את האתגר.

הברחנו גבולות דרך האלפים, ובצ'כיה הגיעתנו הבשורה על הכרזת המדינה. בהיותי בחודשי הריון מתקדמים הגענו לארץ. בתחילה למעברה ליד רעננה. יצחק עבד בביצורים במגדל צדק ובלירות הראשונות שהשתכר תפר לעצמו חליפה. לגבעת השלושה הגענו בדיוק בערב בו נפלה פצצה על גג חדר האוכל.

עליזה זדרנובסקי ז"ל נתנה לי שמלת הריון לאחר שעמליה נולדה, קודם לכן לבשתי חלוק שהלך ונעשה צר עלי...

מאז בנינו את ביתנו בעינת. שמחנו בבנותינו מרים וציפי.

יצחק עבד ברפת (עם ישראל כץ), במספוא, ובעצי פרי.

כשעקרו את עצי הפרי עבר יצחק לעבוד בבית החרושת לנעלים.

הוא היה אבא ובעל אוהב וחם. כשנולדו הנכדים היה משחק איתם בבריכה ובמגרש הכדור-רגל, נפשם נקשרה בנפשו.

אבד לנו חבר, אבא וסבא מסור.

 

יהי זכרו ברוך.

מתוך דפים - עלון עינת 1989
חסר רכיב