חסר רכיב

נמרוד סטולר

נמרוד סטולר
תאריך לידה: 12.01.1935 ח' שבט תרצ"ה
תאריך פטירה: 13.06.1978
אבא                          

 

אבי נולד בארץ ישראל בקיבוץ רמת הכובש. בהיותו צעיר הוא והוריו עברו לקיבוץ עינת.

לפני מותו עבד אבי כמנהל הכותנה בעינת ולפני כן עבד בנוער העובד בתל-אביב.

אבי ואמי היו חברים במשך 7 שנים והתחתנו ב 12.2.1974, לפני כ- 16 שנים.

לא הספקתי להכיר את אבי מפני שהייתי תינוקת ואין לי זיכרונות.

אבי אהב מאד לשיר, אך התבייש לרקוד.

היו לאבי עיניים כחולות ושיער שטני גלי, והוא היה חתיך (עפ"י דבריה של אמי).

בשנת 1978 ח' בסיוון תשל"ט נפטר אבי ממחלת הסרטן בקיבה.

 

[מתוך עבודת השורשים של שלומית סטולר בשנת בר מצווה – 1991]

 

 

תולדות חיים

 

נמרוד, בנם הבכור של עליזה ונתן סטולר, נולד ב 1935 בקב' "הכובש" בכפר סבא. כעבור שנה התיישבה המשפחה בקיבוץ "רמת הכובש" שנוסד ליד כפר סבא כבר ב-1932.

תקופת ילדותו של נמרוד לוותה בחוויות של ימי מלחמה ומאבק, תקופת המדינה שבדרך. בשנות "המאורעות" 1936-1939 חיו חברי הרמה וילדיה בתחושת מצור ועמידה בחזית.

בתקופת מלחמת השחרור, ביום הכרזת המדינה, פונו ילדי הרמה אל מרכז הארץ. הבוגרים הועברו לגליל ים ולאחר מכן למוסד "אונים" ליד כפר סבא, שם שהו כשנה ונמרוד אז בן 13.

 

עם הפילוג בקיבוץ המאוחד עברו הוריו של נמרוד עם קבוצת חברים מהרמה לקיבוץ החדש- עינת. נמרוד היה אז בן 17, לפני גיוסו לצבא.כבר אז השתלב נמרוד בעבודה בשדות עינת, בכלים חקלאיים שונים.

בצבא שירת נמרוד בחיל התותחנים. בחיל זה המשיך לשרת במילואים והשתתף במלחמת סיני, מלחמת ששת הימים ומלחמת יום כיפור.

נמרוד עבד במשך שנים בתפקידי מפתח בגידולי שדה בעינת ובשדותיה בנגב. בתקופות שונות יצא לעבודה בתנועת הנוער העובד.

נמרוד היה מסור מאד להוריו ולאחיו מאז ילדותו וטיפח קשר חם וסדיר עם המשפחה.

במשך שנים נחשב לרווק מבוקש. אחרי "רומן" ארוך נשא לאישה את לאה מראשון לציון והביאה למשק. באוקטובר 1974 נולדה בתם הבכורה- נעמה, ובדצמבר 1976 נולדה בתם השנייה- שלומית.

ב- 1977 חלה נמרוד במחלה אנושה אשר לא יכול לה.

ביוני 1978, נפטר.

 

יהי זכרו ברוך.

 

 

אנחנו שנינו מאותו הכפר...

 

דמעות של עצב כאב וצער.

נמרוד ידידי, אולי המילים יוכלו מעט לדובב ולספר עליך.

שנים בילינו יחד בעבודה, בחברה, במחנות וטיולים בארץ, ואיפה לא, בעצם.

בחריש ובקציר בשדות הנגב, בטרקטורים ובקומביין ובכל כלי העבודה היינו יחד.

כשנמרוד ישנו – הכל מסתדר. כל עבודה מבוצעת באחריות ובדייקנות, גם כשיש תקלות, איתו מתגברים, מתקנים וממשיכים.

שקט, מנומס, שוקל דברים לעניין, לא מתפרץ, לא מפריע, יודע למצות את העיקר.

במסיבות אהב לשיר בצוותא לתוך הלילה המתמשך.

תמיד תמהתי: כושר עבודה וביצוע מושלם כזה, אחריות כזו מאין לוקחים את כל התכונות האלו ביחד?.

ואצלך נמרוד זה היה בידיים, בלי בעיות ובלי שמץ של התנשאות.

היית אומר לי: "תן לי לנסות אולי אצלי זה יצליח" – ואומנם לרוב הצלחת והעבודה נמשכה והושלמה.

מתוך ניסיון רכשת ידע רב, כך במסגרוּת ועבודות מכונאוּת, וכך גם בטיולים ובידיעת הארץ.

הכרת את הארץ ואהבת אותה על כל שביל וישוב, מושב קיבוץ ועיר. אל הכנרת, הגליל תל חי, מצדה ועין-גדי הגעת עוד לפני שנים גם בתקופה שהכבישים היו משובשים. אתה בתפקיד או שלא בתפקיד, הגעת בלי בעיות לכל מקום בזמן.

היו זמנים...היינו חוזרים מנסיעה מן הגליל ביום חורף גשום, שיטפונות בכבישים והצעירים רוצים סטייקים. מה עושים? נכנסים לשתי מכוניות ונוסעים. הכביש מוצף ומכונית נתקעת במים, ואז חולצים נעלים יורדים למים דוחפים בידיים, ומחלצים את המכונית.

ואתה בדרכך המסודרת שוקד על יבוש הפלגים והחלקים הפנימיים. מתניע... והתוכנית מתבצעת עד לשעות הקטנות של הלילה.

בכל אירוע, טיול ומבצע, אם במשק ואם בתנועה כאשר עבדנו יחד, היית אחד מן החבר'ה, מושרש, חלק מנוף המקום – הבית והקיבוץ.

עצוב וקשה לחשוב שאינך עמנו. הרי בכל מסיבת רעים כשנשב ונספר על רמת הכובש וחבריה, עינת בראשיתה, אתה איתנו תהיה.

בכל מבט על שדות הכותנה,אתה תישאר חלק מן הנוף.

נמרוד, נמשיך בדרכים שאהבת בביתנו, וכך נזכור אותך.

 

אושקה שפירא

 

מתוך החוברת: דפים לזכרו – עינת תשל"ט

חסר רכיב